פסק-דין בתיק ת"ק 13301-08-12

1.      התובע הגיש תביעה לתשלום סך של 3,760 ש"ח ותשלומים נוספים. כתב התביעה שהוגש על ידי התובע הוגש בכתב יד באופן בלתי קריא ודומה שנכתב על דף שלא היה ריק מתוכן בטרם נכתב עליו כתב התביעה.

2.      לטענת התובע, הוצעה לו עסקה על ידי נציגת הנתבעת, לפיה בעלות כוללת של 290 ש"ח לחודש כולל מע"מ יוכל לדבר 3,000 שיחות, לשלוח 3,000 הודעות, ייהנה מאינטרנט בנפח 1 ג'יגה וכן "נטסטיק" שהוא מודם המתחבר למחשב נייד ומאפשר שימוש בשירותי האינטרנט.

3.      עוד טוען התובע כי הובטח לו על ידי הנתבעת כי הנתבעת תישא בעלות המעבר מחברת "אורנג''" אל הנתבעת. לטענת התובע, נדרש לשלם סך של 350 ש"ח מדי חודש במקום 290 כפי סיכם עם נציגת הנתבעת.

4.      התובע עתר לתשלום הפיצוי בסך 3,760 ש"ח. לחילופין, ביקש לאפשר לו להשתחרר מהתחייבותו מהנתבעת, שכן חיובו לא נעשה בתום לב מבחינת הנתבעת. לדברי התובע, מלבד החוזה אין הסכם מוקלט אחר. לדבריו, לא יכול היה לקרוא את ההסכם בישוב הדעת משום שנשלח על ידי הנציגה לסניף אחר ולא הספיק כאמור לקרוא את ההסכם על פרטיו.

5.      בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי התובע חויב כדין ועל פי ההסכם, וכי הפער בין הסכום לו טוען התובע בסך של 290 ש"ח לבין הסך של 350 אותו הוא נדרש לשלם, נובע מכך שהתובע התחייב לשאת בתשלום סך של 80 ש"ח עבור המודם. לטענת הנתבעת, לא סוכם כי הסך של 290 ש"ח יכלול הן את המכשיר שרכש והן את המודם והן את השיחות. לראיה, צירפה הנתבעת לכתב ההגנה את ההסכם ובו לא נזכר המודם. לטענת נציג הנתבעת, היה הסכם שני שנכתב באותו היום והתייחס למודם בלבד.

6.      לטענת נציג הנתבעת, היתה ברשות הנתבעת הקלטה של שיחה בין התובע לבין נציג מטעם הנתבעת. השיחה הושמעה לתובע, אך לא הושמעה לבית המשפט, שכן משך השיחה לטענת נציג הנתבעת הינו 18 דקות, ולא הוגש על ידי הנתבעת כל תמליל של השיחה לבית המשפט. לטענת נציג הנתבעת אין לקבל טענה, לפיה מי שחתם על ההסכם לא הבין את פשרו.

7.      בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי לאחר שנחתם ההסכם המקורי, התקשר התובע ביום 22.7.12 בהסכם עם הנתבעת ובמסגרת התכנית היא משלם סך של 340 ש"ח, סכום הכולל את השימוש במודם. בכתב ההגנה הכחישה הנתבעת כי הובטח לתובע שיקבל החזר עבור דמי ביטול אם יידרש לשלם אותם לחברת הפלאפונים "אורנג'".

8.      הנתבעת מבקשת ללמוד מהעובדה שנחתם הסכם נוסף עם התובע ובגדרו השימוש במודם, על כך שמלכתחילה זה היה ההסכם בין הצדדים.

9.      הנתבעת זימנה כעדה מטעמה את הנציגה, שערכה את ההסכם עם התובע. לטענת העדה, סוכם בין הצדדים כי התובע ישלם עבור השימוש במודם, סכום נוסף של 80 ש"ח. העדה לא טענה כי לא הובטח לתובע כי הנתבעת תפצה אותו אם יידרש לשלם קנס, לחברת הטלפונים אותה עזב לטובת הנתבעת.

10.  לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות, אני סבורה שדין התביעה להתקבל באופן חלקי בלבד.

11.  אני מקבלת את טענתו של התובע, לפיה הובטח לו כי אם ישלם קנס לחברה אותה עזב, תפצה אותו הנתבעת, בפרט לאור העובדה שהעדה מטעם הנתבעת לא סתרה טענה זו של התובע. מקובלת עלי טענתו של התובע לפיה שילם קנס בסך של 350 ש"ח.

12.  התובע חתם על ההסכם לקבלת שירותי הטלפון, ועל הסכם נפרד לקבלת שירותי המודם, וההנחה היא שהבין מה תוכן המסמכים עליהם חתם. העובדה שנחתמו שני הסכמים, מקשה עלי לקבל את הטענה לפיה לא הבין התובע כי הוא חותם על שני מסמכים, וכן כי לא הבין את תכנם.

13.  לטענת הנתבעת בכתב ההגנה, טענה אותה לא ביקש התובע לסתור, חתם התובע על הסכם נוסף, בחודש יולי 2012, לפיו עליו לשלם לנתבעת סך של 340 ש"ח לחודש.

14.  החתימה על ההסכם החדש, מחודש יולי, מחייבת את התובע, וממילא לא העלה טענות כנגד הסכם זה.

15.  לאור האמור אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 350 ש"ח, וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית, מיום הגשת התביעה, ועד לתשלום המלא בפועל.

16.  בנסיבות לא מצאתי להטיל הוצאות.

17.  ניתן לפנות בבקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

18.  המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,  י"ט טבת תשע"ג, 01 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: